התאבדות: מבט מעומק התסריט הנשמתי
בחירה, חיבור בין ליבות ומה מתרחש לאחר המוות
במציאות האנושית של השנים האחרונות יותר ויותר אנשים רואים בהתאבדות דרך מילוט מהכאב, מהמאמץ או מהתחושה שאין מוצא.
היא הפכה, באופן כואב, לסוג של “פתרון” שהמודעות הארצית מציעה כשהכאב הנפשי גובר על היכולת לראות מעבר לו.
מאחורי הבחירה הזו מסתתרת משמעות קוסמית עמוקה הרבה יותר.
כדי להבין אותה יש להרחיב את נקודת המבט מעבר לגוף ומעבר לרגש האנושי, אל המרחב שבו החיים והמוות מהווים חלקים מאותו רצף למידה.
תסריט החיים: מסע הלמידה של הנשמה
כל אדם מגיע לעולם עם תסריט נשמתי, תכנית אנרגטית כללית שנקבעה מראש וכוללת את קווי העלילה, האתגרים, המפגשים והאפשרויות שבהם הנשמה תלמד את שיעוריה.
התסריט איננו גורל קשיח אלא מבנה פתוח שבו הבחירה החופשית יוצרת הסתעפויות חדשות ללא הרף.
הגוף הפיזי משמש כלי לביטוי תסריט זה. באמצעותו המסגרת הנשמתית חווה, קולטת ומתרגמת אנרגיה מן המערכת הרוחנית אל תוך הממד החומרי, וכך מאפשרת לתסריט להתממש בעולם.
כאשר החיים הופכים קשים מדי, לעיתים מתעוררת תחושת ניתוק, כאילו אין יותר כוח להמשיך את המשחק.
אך מנקודת מבט נשמתית כל רגע של קושי הוא חלק מן הלמידה, גם אם האדם מתקשה לראות זאת.
האנלוגיה של חיי האדם לסרט קולנוע מסייעת להבין את המערכת הנשמתית:
הנשמה היא השחקן, הגוף הוא הכלי שבו היא משחקת, והתסריט הוא העלילה שנבחרה מראש.
כאשר אדם מתאבד, הדבר דומה לשחקן שעוזב את הסרט באמצע הצילומים. הסרט לא מסתיים אלא נותר לא שלם. העלילה נקטעת, אך הלמידה של השחקן ממשיכה בממדים שמעבר.
הבנה זו מעמיקה את משמעות המונח "תסריט נשמתי", לא רק תכנית חיים אלא יצירה מתמשכת של תודעה.
הליבה והחיבורים בין הליבות
האדם איננו ישות נפרדת. כל ליבה, שהיא מקור התודעה הפועל באדם, מחוברת לשדות אינטליגנציה רחבים שבהם מתקיים שידור הדדי של מידע וחוויה.
אפשר לדמות זאת לרשת של ניצוצות שכל אחד מהם משפיע על האחרים דרך שדות ההדהוד.
כאשר ליבה משנה את מצבה, נחלשת, נסגרת או מתנתקת, נוצרת תנודה בשדה המשפיעה על ליבות אחרות, לעיתים גם במרחקי זמן ומקום.
לכן מוות פתאומי או בחירה קיצונית כמו התאבדות נוגעים גם באחרים, לא רק מבחינה רגשית אלא גם תודעתית.
במובן הזה כל אדם הוא חלק ממערכת הדדית, וכל מעשה משנה את הרטט הכולל.
כאשר אדם מסיים את חייו לפני הזמן, ההשפעה עוברת בשדה הליבות כמו גל בהולוגרמה רחבה.
היא יוצרת תנועה הדדית המחייבת שיווי משקל חדש – תהליך תיקון שבו נשמות אחרות לומדות, מגיבות ומאזנות את השינוי שנוצר.
קוד המוות ותפקידו במרחב האנושי
המוות כשלעצמו איננו עונש אלא קוד הפעלה במערכת הבריאה.
הוא מפריד בין מחזורי למידה ומאפשר תנועה בין מצבי תודעה שונים.
כאשר המוות מתרחש שלא בזמן, כמו במקרה של התאבדות, נוצר מצב של קטיעה אנרגטית: התסריט לא הושלם והליבה עוזבת את הגוף לפני שסיימה את תפקידה.
הנשמה אמנם משתחררת מן הגוף אך איננה נעלמת. היא נכנסת למרחב ביניים, שדה תיקון שבו נבחנת ההבנה של מה שהתרחש.
במקום הזה מתרחשת התבוננות רחבה: מה גרם לקריסה, אילו שיעורים לא הושלמו, וכיצד ניתן להשלימם בגלגול הבא מבלי לשחזר את נקודת הנתק.
הנשמה מוצאת עצמה באשליה שסיימה את תפקידה, אך במציאות היא רק הפסיקה את המשחק לזמן קצר.
היא מתבוננת מהצד ורואה את העלילה שלא הושלמה, את הדמויות שנותרו על הבמה ואת ההבנה שהיא עצמה השחקן ולא הדמות. ההכרה הזו מסמנת את תחילת תהליך הלמידה החדש.
עוד מידע והעמקה בנושא קוד המוות ניתן לקרוא במאמר: מה קורה אחרי המוות ואיך זה קשור לחיים עכשיו.
מה קורה לאחר ההתאבדות
לאחר עזיבת הגוף הנשמה חווה תחילה בלבול.
היא ממשיכה לתפוס את עצמה חיה אך ללא ההיבט הפיזי.
בשלב זה היא נמשכת אל מישור הרוחות, מרחב תודעתי שבו נשמות שלא סיימו את למידתן שוהות לפרק זמן מסוים. שם מתרחש תהליך עדין של איסוף, פירוק והתבוננות.
אין עונש ואין שיפוט. קיימת הבנה אנרגטית של הסיבה לבחירה.
הנקודה שבה התסריט הפך כבד מדי או הרגע שבו האדם איבד את אמונו ביכולתו להתמודד. כאשר ההבנה מתרחשת, מתאפשרת המשך תנועה: חזרה מהירה לגוף חדש לצורך השלמת הלמידה.
נשמות שסיימו את חייהן בהתאבדות חוזרות לעיתים קרובות לתסריט חדש, משום שהלמידה נקטעה באמצע. הן מבקשות להשלים את התהליך לא מתוך עונש אלא מתוך דחף פנימי לסגור מעגל. הנשמה נושאת איתה את ההבנה החדשה ומנסה לבנות סיפור שבו היא יכולה לעמוד בפני הקשיים שמהם נסוגה בעבר.
בינתיים הקטיעה שהתרחשה בתסריט ממשיכה להדהד בין הליבות שהיו קשורות לאותה נשמה, בני משפחה, שותפים וחברים קרובים. אלו חווים לעיתים געגוע, אשמה או ריק שאינם יודעים להסביר. זו אינה מקריות אלא תוצאה של שינוי במבנה השידור ביניהם.
המשמעות הקוסמית של הבחירה
מנקודת מבט רחבה ההתאבדות היא ביטוי לכך שמערכת שלמה הגיעה לרוויה ולא יציבה.
הבחירה הזו מייצגת חוסר איזון בין יסודות:
- אש המעניקה את הדחף והרצון לחיות וכנראה חסרה
- מים שמעניקים את מסגרת הרגש שכנראה כבר לא מאוזן
- אוויר שאחראי על המחשבה שכנראה הפכה להיות טורדנית ואובססיבית
- אדמה המתממשת מתוך חיבור שלושת היסודות הקודמים לה
כאשר יסוד אחד משתלט, המערכת מתמוטטת.
לכן העבודה האמיתית איננה במניעה חיצונית בלבד אלא בהבנה פנימית של מה שמתרחש ברובד האנרגטי, בזיהוי הנקודה שבה נשמט הקשר בין הרובד הנשמתי לבין התסריט ובחיבור חזרה.
ההתאבדות נובעת מתוך אשליה של חופש, אך למעשה היא מחליפה מציאות אחת באחרת.
ברמה הנשמתית, סיום חיים מוקדם כתוצאה מקשיים, מוביל לרוב למצב שהנשמה נאלצת לחזור ולבצע את אותם חלקים של הסרט שבהם דילגה או לא הצליחה להתמודד, עד שהיא משלימה את רשימת דרישות "המקור".
כאשר אדם חי מתוך חיבור מודע לתסריטו, גם הכאב הופך לחומר גלם להתפתחות ולא לסיבה לסיום.
המטרה איננה להימנע מן החושך אלא ללמוד להחזיק אור בתוכו.
ובשורה התחתונה
הדחף להתאבד כדי לברוח מקשיים נותן לנשמה רק מרווח זמני ולא מבטל את הקושי בביצוע הסצנות.
זאת בעצם בחירה שלא מיטיבה, שיכולה להוביל לסרט חיים עם קושי גדול יותר.
מומלץ לאדם שמתמודד עם מחשבות אובדניות לבקש עזרה ולתקשר את הקושי שלו כדי לקבל מענה שמיטיב עמו בחיים האלה והבאים.
ולגבי הסביבה – אנו מתבקשים להיות ערניים לאנשים סביבנו, מאחר ורוב הסיכויים שאדם המתמודד עם קושי יחביא אותו ולא יבקש עזרה באופן אקטיבי. רגישות והקשבה פעילה הם צו השעה.
תרצו להעמיק עוד?
ניתן להצטרף לקורס "תודעת העל" וללמוד את עקרונות התסריט, הנשמה והמוות,
או לקבוע פגישה אישית להכוונה מדויקת במסע שלך.
המאמר נכתב על בסיס תקשורים שנמסרו על ידי זאב אבירז, במסגרת המידע שהתקבל מתודעת העל ומהמערכת הטקטית של הבריאה.
רוצה לדבר ולבדוק איך אני יכולה לעזור לך?
מלא/י כאן פרטים ונהיה בקשר
השארת תגובה