דיוק יצירת המציאות שלנו וחיבור למטרת העל
זהו מאמר המשך למאמר: יצירת מציאות ושליטה אנרגטית שבו דיברתי על יצירת מציאות וקראתי לכל מחשבה יוצרת שלנו בשם הולוגרמה.
אני שוב אזכיר מה זאת הולוגרמה כדי שנוכל להעמיק בה יותר במאמר הנוכחי.
לכל מחשבה שמעלה הרצון שלנו ומלווה ברגש אנחנו נקרא הולוגרמה.
אני מזמינה אתכם להסתכל על המחשבות שלכם כהולוגרמות.
ההולוגרמה בנויה משילוב של המשולש: רצון – מחשבה – רגש,
ורק כשיש לנו את המשולש הזה אנחנו יכולים לעבור לשלב המימוש, הביצוע בפועל, באדמה.
במהלך היום יום שלנו אנו מייצרים המון הולוגרמות קטנות – חלק מהן מדויקות ונכונות וחלק פחות.
חלק מתקיימות ומתממשות בשטח וחלק לא.
הולוגרמת זכות
עכשיו אני אלמד מושג נוסף וכך אנחנו נעמיק את הידע שלנו בעניין ההולוגרמה.
להולוגרמות הקטנות האלה של חיי היום יום שלנו אנחנו נקרא: הולוגרמת זכות.
אנחנו נמצאים במרחב של בחירה חופשית והזכות היא שלנו ליצור את המציאות שלנו.
ומכאן השם שלה – הולוגרמת זכות.
אז כאמור במהלך החיים שלנו יש כלמיני הולוגרמות זכות קטנות כאלה – חלק מדויקות יותר וחלק פחות.
הולוגרמת חובה
במקביל לזה אני רוצה שנדמיין ברוחנו שלכל אחד מאיתנו יש סוג של תכלית, כמו “מטרת על” שהנשמה שלנו צריכה למלא ולקיים.
ממילוי של אותה “מטרת על” – גם הנשמה מרוויחה וגם הבריאה כולה.
איך זה קורה?
מתהליך הלמידה של מילוי “מטרת העל” הנשמה מתפתחת ומקבלת עוד אנרגיה ואור.
ובמקביל כל הבריאה כולה מתפתחת, מאחר והנשמה היא כלי חקירה והתפתחות עבור כל הבריאה.
לאותה “מטרת על” אנחנו נקרא: הולוגרמת חובה.
הולוגרמת החובה מלווה אותנו בכל גלגול חיים כאשר בכל פעם שאנחנו יורדים לכאן אנחנו ממלאים חלק מאותה מטרת העל, אותה הולוגרמת החובה.
ולאורך כל הגלגולים שלנו, כל מערך החיים שלנו תמיד יהיה תחת אותה מסגרת של “מטרת על” ואנחנו נמלא אותה על ידי הבעת הרצון שלנו עם ניסוי וטעיה.
אז שימו לב – עד כה יש לנו שני ביטויים : זכות וחובה.
הולוגרמת החובה מכילה את המילה חובה בתוכה, מאחר וזה משהו שאנחנו לא יכולים לברוח ממנו, זאת מטרת העל, המהות הגדולה שמוטמעת בתוכנו ואנחנו חותרים למלא אותה, להצליח בה.
וכמו שכתוב במשנה – “הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה”.
כאן זה קורה הלכה למעשה.
כלומר בתוך החובה הגדולה שלנו, הווה אומר המהות, המטרה הגדולה שלנו, יש את הזכות לבחור איך לבצע זאת. לא מכתיבים לנו איך לעשות את הדברים ולכן ביום יום יש לנו הולוגרמות זכות, שמלוות אותנו ובאמצעותן אנחנו יוצרים את המציאות של חיינו – לטוב ולרע.
מכאן ניתן להבין שאנחנו לא רק יוצרים לעצמנו דברים כיפים וטובים כמו להתקבל לעבודה מסוימת או להכיר בן זוג, אנחנו יוצרים גם סיטואציות פחות נעימות. וזה משהו שקשה לנו כבני אנוש לקבל. ואני לגמרי מבינה ובעצמי כל הזמן מחדדת ומחזקת לעצמי. זאת עבודה מלאה בהתמדה ועקביות.
אנחנו היוצרים של מציאות חיינו בין אם במודע ובין אם לא במודע.
חלק מהתהליך התפתחות שלנו כאן בגוף אדם על פני כדור הארץ הוא להבין שאנחנו היוצרים והמובילים של חיינו, כלומר הסיטואציות השונות נוצרות מתוך שיווי תדר מסוים שאנחנו נמצאים בו.
הקטע הטריקי הוא שאנחנו לא יודעים מה הולוגרמת החובה שלנו, אנחנו לא באמת יודעים מה המהות הגבוהה שלנו וזה בדיוק הרעיון – שבמהלך החיים נלמד מה המהות שלנו, מה הולוגרמת החובה שלנו.
שנחפש לחקור את עצמינו עוד ועוד, להעמיק בידע ולשמור על הנאמנות לעצמינו כלומר למהות הגבוהה שלנו.
כל אחד שנולד יודע מי הוא, כילדים אנחנו מונעים באמצעות הולוגרמת החובה שלנו, אך זה נעלם מהר מאוד על ידי כל התבניות המשפחתיות, חברתיות וכן הלאה. זאת איכות חישתית שלא תמיד מתורגמת למילים והילדים הקטנים יודעים מה טוב להם לפני שזה נעלם.
הולוגרמת החובה שלנו היא עמוק בתת המודע שלנו, אנחנו לא מודעים אליה באופן מודע –
איך אפשר להתחיל לגלות?
באמצעות שימוש בהולוגרמת הזכות, ניסוי טעיה וחיבור פנימה.
זאת אומרת בחיינו ביום יום דרך הרצונות שלנו והביצוע שלהם, אנחנו לומדים מי אנחנו ומה המהות העמוקה והגבוהה שלנו.
בואו נעשה סיכום ביניים.
עד כה דיברנו על שני סוגים של הולוגרמה –
- הולוגרמת חובה שהיא המהות הגבוהה, מטרת העל שלנו – שמלווה אותנו בכל גלגולי החיים שלנו.
- הולוגרמת זכות שהיא משהו שמלווה אותנו במהלך החיים ביום יום שלנו – כל רצון שלנו המלווה במחשבה ורגש יוצר הולוגרמת זכות ומשם נוצרת המציאות של חיינו. מה שאומר שאנחנו צריכים לברור טוב טוב מה הרצונות שלנו.
הולוגרמת חסד
ועכשיו אני רוצה להכניס לחגיגה הזאת עוד סוג של הולוגרמה ונקרא לה – הולוגרמת חסד.
וכדי להסביר עליה אני חוזרת שוב להולוגרמת הזכות.
הרי ביום יום שלנו אנחנו עושים המון דברים, רוצים חושבים מרגישים פועלים – ג’ונגל שלם של רצונות תשוקות ומאווים. הרי אם נחשוב שניה על זה – לא הכל באמת תואם ומתאים למהות הגבוהה שלנו, למטרת העל שבגללה או בזכותה אנחנו כאן.
אז כשכן יש הולוגרמת זכות שמתאימה ותואמת למטרת העל שלנו (הולוגרמת החובה) אנחנו מרגישים רגע של חסד, רגע של אנרגיה טובה שאופפת אותנו, רגע של השלמת משימה. אולי אפילו אפשר לקרוא לרגעים האלה – רגעי אושר.
כלומר כשהולוגרמת זכות מתאימה להולוגרמת החובה אנחנו נקרא לה הולוגרמת חסד !
על שם רגעי החסד, האושר הנפלאים שאנחנו חווים.
אני רוצה לתת דוגמא כדי להמחיש את מה שעכשיו אמרתי:
אם למשל אדם מסוים, נקרא לו משה, המהות הגבוהה של משה, הולוגרמת החובה שלו היא לטפל באנשים, לעזור להם, אולי אפילו לרפא אותם. כאמור בהולוגרמת החובה לא מפורט בדיוק איך לעשות את הדברים אלא יותר במסגרת של מה מהמילה מהות.
אז אותו משה שלנו, ביום יום שלו יש לו המון רגעים של מחשבה יוצרת מציאות כשהוא חושב על משהו בסיסי כמו לקום מהמיטה, להתלבש, לעלות לאוטו וכן הלאה… יש לו הרבה רצונות תשוקות ומאווים. כל אלא הן הולוגרמת זכות קטנות, שמתקיימות כמו בועות סבון, עולות בדמיון שלו וכשהוא מוריד את הדברים לשטח ומיישם הן מתפוצצות ונעלמות.
אבל יכול להיות רגע מסוים כמו למשל בהתחלת לימודי רפואה, ברגע זה הוא ירגיש חסד כי אולי הצעד הזה שהוא עושה הוא שייך בעצם למטרת העל שלו ושם הולוגרמת הזכות שלו לא תהיה סתם זכות אלא ממש חסד.
זה יכול להיות ברגע של סיום הלימודים או בטיפול הראשון במטופל הראשון שיגיע וכן הלאה.
הולוגרמת החסד היא נדירה יותר ואפילו אני אעז ואומר יקרה יותר.
הרצון שאנחנו מעלים יוצר הולוגרמה כלשהי (מחשבה יוצרת מציאות).
אם ההולוגרמה הזאת מתאימה להולוגרמת החובה שלנו (מהות העל שלנו) אזי ההולוגרמה הזאת, הרצון הזה הוא מסוג הולוגרמת חסד ויעניק לנו רגע של חסד, התעלות, אושר.
ואם הרצון הזה לא קשור למטרת העל שלנו אז זאת הולוגרמת זכות רגילה.
אנחנו לא יודעים האם הולוגרמת הזכות שלנו מתחברת ומתאימה להולוגרמת החובה אז בשביל זה יש כלים תודעתיים, כלים אנרגטיים.
כלי אנרגטי לדיוק יצירת מציאות
הכלי הראשון הוא לדייק את הקצב – דיברתי על זה במאמר הקודם ונתתי כלי אנרגטי לבדוק אם הרצון נמצא בקדימות המתאימה, אם אין פזיזות.
ועכשיו נדבר על הכלי השני.
ישנה צורה גאומטרית, סמל שהוא שייך לבריאה שלנו – לכל המערך ההולוגרמי הזה שאנחנו חלק ממנו.
הסמל הוא מגן דוד – כלומר הגאומטריה של כל ההולוגרמה שלנו נראית כמו מגן דוד.
מגן דוד בנוי משני משולשים – משולש החומר עם הקודקוד כלפי מטה, ומשולש הרוח עם הקודקוד כלפי מעלה.
מזמינה אתכם לדמיין את הסמל של מגן דוד – יש לו 6 משולשים קטנים מסביב, המשולשים האלה הם הולוגרמת הזכות שלנו, באמצע יש משושה שמתקבל – הצורה שמתקבלת באמצע היא הולוגרמת החובה.
כאשר אנחנו רוצים להביע רצון ולבדוק אם הוא מתאים להולוגרמת החובה שלנו – נדמיין מגן דוד ונראה בדמיון שלנו את זרימת האנרגיה מהקודקודים של המשולשים הולכת ומנסה להשתלב פנימה – אם היא נכנסת ומשתלבת בהרמוניה פנימה – זה מהווה סימן טוב ומראה לנו שהרצון מדויק לנו.
אם זה ניתז החוצה או אנחנו חשים שמשהו שם לא הרמוני, סוג של כאוטי, או שיש התנגדות כלשהי – זה אומר לנו שהרצון שהעלינו לא מדויק לנו.
כשזה ניתז החוצה בדמיוננו – מה זה אומר מבחינתנו?
זה סוג של סימן שאומר לנו לעזוב את המחשבה הזאת, או לחכות איתה למועד מדויק יותר או אפילו קורא לנו לעשות עוד דיוק ברצון הזה.
כלומר מה שאנחנו נרצה לחוות זה התאמה באנרגיה – כשיש התאמה אנחנו מרגישים בבחירה שלנו סוג של שקט, רגיעה ושלמות עם הבחירה שלנו. זה לא סוער זה לא מפקפק זה לא מתרגש, מתלהב זה רגוע. שלם.
התוצר של בחירה טובה הוא התפתחות אישית, שפע, ואיכשהו גם אם לא יודעים בדיוק איך – הכל מסתדר.
זה כלי מאוד פשוט שאפשר לעשות בדמיון, ממש לעשות לעצמינו דמיון מודרך ולהעלות את הרצון בראש שלנו, לדמיין את הצורה של מגן דוד ולראות איך זה נכנס פנימה לתוכו.
תמצאו פינה רגועה, קצת שקט, אפשר לשלב מספר נשימות עמוקות להרגעה ותנסו את השימוש בכלי המקסים הזה.
מה שחשוב זה להבין את הרעיון שעומד מאחורי כל העולם של יצירת מציאות.
כישלון והצלחה
מכאן אני רוצה לעבור לדבר על מונח שמרתיע הרבה אנשים והוא כשלון והצלחה.
כמובן המילה כשלון היא המונח שמרתיע והמילה הצלחה היא מונח שאנשים רוצים לזמן לחיים שלהם ולחוות שוב ושוב עוד ועוד. ואם אפשר אז רק להיות בהצלחה, מבלי לחוות אף פעם כשלון.
אחלה של פנטזיה אבל במציאות, בשטח אין דבר כזה, אנחנו כאן חווים את שני הקטבים.
אז אני רוצה שנאמץ נקודת מבט קצת שונה על המונח של כשלון –
אין כזה דבר כשלון, אין מצב של חוסר הצלחה. יש דיוק.
כל מצב של חוסר הצלחה מראה על סטייה מהולוגרמת החובה כלומר מטרת העל שלנו בחיים, וחיבור להולוגרמת זכות בלבד.
כלומר הולוגרמת החסד היא סוג של מצפן שמראה לנו את הדרך ומכוון אותנו –
וזה לעתים מתממש בדמות של “מכות” שאנחנו מקבלים בחיים וגם בדמות של רגעי חסד.
כשאנחנו בכיוון הנכון אנחנו מרגישים התרחבות הנפש והגוף, סוג של שפע, אושר וכן הלאה.
וכשאנחנו בסטייה מהמהות שלנו אנחנו חווים כלמיני “כישלונות” ואני כותבת זאת במרכאות כי הכשלון הוא לא כשלון בלבד אלא למידה והכוונה.
מה רוב בני האדם נוטים לעשות?
שמים יותר דגש על הכישלונות, ומההצלחות להתעלם ולהמשיך הלאה.
מכירים את הסיטואציה שיש לנו 20 תגובות של פירגונים ופידבק שלילי אחד?
על מה נשים את הדגש? רוב הסיכויים שהפידבק השלילי הזה יבאס אותנו, יוריד את המצב רוח, וישכיח מאיתנו את כל ה 20 תגובות הנפלאות והמחבקות.
או אם למשל ננחה סדנה כלשהי והיא תהיה מוצלחת עם אנרגיה טובה ולאחר מכן ננחה עוד סדנה ועוד סדנה והן יהיו נהדרות. ופתאום סדנה אחת תהיה לא טובה, לא מוצלחת כמו שרצינו. היא בטח תקבל אצלנו נפח הרבה יותר גבוה מהסדנאות האחרות שהיו מוצלחות וטובות.
אז אנחנו נקראים לעשות שינוי בנושא הזה – בואו נתמקד בהצלחות ומשם נקבל את הכלים ללמוד על הייעוד שלנו, המהות שלנו לכל האורך.
הרי ההצלחות שלנו מכילות את רגעי החסד ומראות לנו מה עבד נכון.
מתוך הכישלונות אנחנו יכולים להוציא את מה שלא עבד וזה מקדם אותנו רק במעט כי אנחנו נרצה לדעת מה כן עובד, מה כן עושה לנו טוב ושמח ומרחיב את הדעת.
ישנן כלמיני גישות טיפוליות שמתמקדות בטראומות, בכאב בכישלון וממש מתבוססים שם. אין טעם לדוש שוב ושוב בכאב ולחיות אותו כל פעם מחדש.
אני מעודדת אתכם יותר להתמקד בהצלחות וללמוד שם על עצמינו.
מה שיפה ומעניין הוא שעם הילדים שלנו אנחנו עושים זאת באופן כמעט אינטואיטיבי.
אנחנו יודעים להעצים את מה שהם חזקים בו ולהתעלם מהכישלונות שלהם, עם המבוגרים או עם עצמינו אנחנו עושים את זה פחות.
אני חוזרת חזרה לעניין ההולוגרמות – יצירת המציאות.
כל מערך החוויה שלנו נוצר ע”י הולוגרמות.
הולוגרמת החסד משפיעה בשתי צורות:
- רגעי חסד
- רגעי שיפוט עצמי
כלומר כשהיא מתקיימת אז יש לנו רגעי חסד, וכשאנחנו בכלל לא בכיוון או בסטייה יש לנו את רגעי השיפוט.
הכל הכרחי וחשוב. בלי השיפוט העצמי אין התפתחות ולמידה.
אם אנחנו בצומת ויש לנו החלטה – יש בעצם 2 הולוגרמות לאותו מצב: הצלחה ושיפוט.
בדרך כלל הנטייה שלנו כבני אדם היא לחפש ולחבק את ההצלחה ואפילו להיות יותר גאים בהצלחה.
ואת השיפוט כלומר את הכשלון אנחנו נשמח לקבור עמוק באדמה, להחביא מתחת לשטיח וכן הלאה.
אל לנו לפחד מהכישלון כי הוא חיובי במהותו.
ההצלחה והכשלון הם כלים לכוון אותנו לדיוק שלנו.
אנחנו לא צריכים לנבור בכישלונות שלנו ולחיות אותם שוב ושוב מחדש אבל גם לא צריכים להחביא אותם כאילו מעולם לא היו, להתבייש בהם.
אני מדברת על כך בספר הביכורים שלי “פוקחת עיניים” –
שם אני כותבת ומשתפת הרבה מהחוויות שלי שיכולות להיחשב ככישלונות או חוויות שליליות.
אני מספרת עליהן מתוך הוויה של צמיחה והתפתחות ולא ממבט עצוב, כועס או ביקורתי.
החוויות שלנו הן שלנו ואין צורך להתבייש, הן חלק מאיתנו, מעצבות אותנו והופכות אותנו למי שאנחנו.
עם המסר הזה אני רוצה לסיים את המאמר ולבקש ממי שקורא – לחבק את השלם שהוא אתם וכולל את ההצלחה והכשלון יחדיו, לחקור וללמוד מסך החוויות.
אז דיברנו היום על הסוגים השונים של הולוגרמה והעמקנו עוד יותר אל העולם הענק של יצירת מציאות.
קיבלנו כלי אנרגטי ואני ממש אשמח לשמוע ממי שמתנסה איך הולך לכם.
ואם יש בקשות שאלות, תרשמו לי ואשמח להרחיב במאמרים הבאים.
בהערכה ממני,
יפעת ברכה
רוצה לשמוע עוד על לימודי תודעת העל?
מלאי כאן פרטים ונהיה בקשר
השארת תגובה